ג'יימסבלייק

להתאהב במשחק

שני ההורים שלי ואחי הגדול שיחקו טניס. ככה "נשאבתי" לזה. הייתי הולך איתם למגרשים ובסוף המשחק הם היו זורקים לי כמה כדורים לשחק איתם. התאהבתי בזה מיד ורציתי להיות בדיוק כמו ההורים שלי ואחי הגדול. זה היה עניין משפחתי אמיתי. גדלנו גם ליד אצטדיון "ארתור אש", אז בכל שנה הלכתי עם אבא שלי או עם חברים לצפות ב-US Open. זה הזין את התשוקה שלי, ושנים מאוחר יותר ה-US Open הפך לטורניר האהוב עליי כשחקן.

אהבתי את האתגר שבניסיון לממש את הפוטנציאל שלי ותמיד למצוא דרכים להשתפר. אהבתי גם את התחושה של להיות מוכן לחלוטין לטורניר. הרגעים שבהם ידעתי שהעבודה הקשה הסתיימה ושאני מוכן להתחרות – אלו היו הזמנים האהובים עליי.

פסגת הקריירה הייתה הזכייה בגביע דייוויס. זו הייתה חוויה מיוחדת במינה לחלוק את הרגע הזה עם אנדי רודיק והתאומים בראיין. עברנו כל כך הרבה כקבוצה. אהבנו את המסע ואכפת לי מאוד מהחבר'ה האלה בגלל כל מה שחלקנו. כשכבר לא היה אפשרי להישאר ברמה הזו, להמשיך להשתפר, ידעתי שהגיע הזמן לפרוש. אני עדיין משחק פעם בחודש בערך, אבל סדרי העדיפויות שלי השתנו.

מבט לעתיד

מה שהפך את המעבר מהספורט לחלק כל כך הייתה הסיטואציה המשפחתית שלי. כבר הייתה לנו בת אחת, ועוד אחת הייתה בדרך. אז היה לי מספיק במה להתעסק. טניס גוזל כל כך הרבה מהאנרגיה והריכוז שלך, שזה היה בעצם נחמד מאוד לשנות את התבנית הזו ולהתמקד במשהו חשוב יותר. המעבר של המיקוד מהטניס למשפחה היה אושר אמיתי.

אני עדיין אוהב לצפות במשחק. הוא הולך ומשתפר כל הזמן. השחקנים הופכים ליותר פיזיים ושומרים על עצמם טוב יותר. זה כיף לצפות בזה כי אני יודע כמה עבודה קשה נדרשת מהם כדי להיות מוכנים להתחרות ברמה הזו בכל פעם שהם עולים למגרש. עבורי, משחק טוב הוא כזה שיש בו גיוון של חבטות או סגנונות. אני אוהב לצפות בשחקנים שיכולים לעשות דברים שונים על המגרש.

יש כמה שחקנים צעירים נהדרים שצומחים עכשיו. העצה שלי לכל מי שמתחיל לשחק היא תמיד – תיהנו. אם זה כיף, אתם תמשיכו לשחק, וזה המכשול הגדול ביותר. פשוט לגרום לילדים לשחק וליהנות זה הצעד הראשון. זו הייתה עצה טובה גם לעצמי הצעיר: להיות קצת פחות קשה עם עצמי. נטיתי להחמיר עם עצמי ויכולתי אולי "לשחרר" קצת יותר לפעמים.

הצד המנטלי הזה, לשמור על איזון בתוך הראש, הוא כל כך חשוב. בקריירה שלי היו המון אנשים שהיו אתלטיים כמוני, או אפילו יותר. אבל לי היה חוסן מנטלי יוצא דופן. זה מה שמבדיל את הספורטאים המובילים מהשאר.

שואב השראה

חשוב שלילדים יהיו מודלים לחיקוי. אבא שלי נתן לי השראה בדרך שבה הוא גידל אותי והראה לי דוגמה אישית לכך שעבודה קשה משתלמת. כספורטאי, ארתור אש ומייקל ג'ורדן היו שתי ההשראות הגדולות ביותר שלי.

יש ציטוט נהדר של רוברט הייסטינגס: "חרטה על האתמול ופחד מהמחר הם התאומים השודדים שגוזלים מאיתנו את הרגע" (Regrets over yesterday and fears of tomorrow are the twin thieves that rob us of the moment). אני נוטה לא להרגיש הרבה חרטות או לדאוג יותר מדי מהעתיד; אני פשוט חושב שאם אעשה את הדברים הדרושים ברגע זה, כל השאר כבר יסתדר מאליו.